ב"ה מוצאי ש"ק, כ"א אלול תשע"ט | 21.09.19
בפנים, יוכ"פ. בחוץ, שמח"ת

הרהורים בעקבות כינוס השלוחים, מאת הרב משה מרינובסקי ( עלה במחשבה)
מספרים ששאלו פעם יהודי ששב מציון רשב"י במירון: איך היה? והוא השיב: בפנים, יום כיפור. בחוץ, שמחת-תורה.

על משקל האימרה הזו, תהא המשמעות שלה אשר תהיה, כדאי להתמקד ברגע אחד מיני רבים במהלך כינוס השלוחים העולמי.

הכוונה לשעתיים, פחות או יותר, שאלפי השלוחים של הרבי מכל העולם כולו עשו ליד הציון הק' ביום ראשון שעבר.

מקורו של הנוהג הוא בהוראה של הרבי שניתנה בשעתו למארגני הכינוס, כי כלל השלוחים יעלו יחדיו לציון הרבי הריי"צ נ"ע ויקראו במקום פדיון-נפש. מאז הכינוס של תשנ"ה, כאשר לצד ציון הרבי הריי"צ הוקם הציון של הרבי נשיא דורנו, יישום ההוראה הזו הולך ומתעצם. משנה לשנה, ההשתטחות באוהל הרבי הופכת לרגע יותר מרכזי, חשוב, מרטיט ומרגש.

בתכנית הכינוס, יש להודות, נרשם שהיציאה לאוהל בהסעות מאורגנות מקראון הייטס היא לאחר תפילת שחרית. למעשה, רבים מהשלוחים העדיפו להתפלל בסביבות האוהל. ליד הרבי המשלח, המורה, המדריך, המכוון, האבא.

כל חלקי הבית אשר ליד האוהל וכל פינה ב'שאלאש' הגדול נכבשו על-ידי השלוחים. זה יושב וזה עומד. זה עוסק במאמר דא"ח וזה מייעץ לחבר בבעיה מציקה. לא עוברות דקות ארוכות והנה מתארגנים מניינים לתפילת שחרית.

באחד מהם עובר לפני התיבה השליח הוותיק בפאריס הרב ר' שמואל ("מוליע") אזימוב המצוי בשנת האבל אחרי פטירת אמו ע"ה. הוא יכול היה לבוא לכאן כמנצח. בשדה הקרב אליו נשלח הוא קצר, כידוע, פירות מאד מרשימים. גם בעצם הרגעים הללו עומדים לידו, מצטרפים אליו בתפילה, כמה עשרות ממקורביו. ובכל זאת, כולו הכנעה ושפלות. הוא עומד כעבדא קמיה מריה, עומד ומתחנן.

במנין אחר, לא הרחק משם ב'שאלאש', עובר לפני התיבה שליח צעיר מהרב אזימוב בכמה עשרות שנים. זהו הרב בערל לברטוב מניו מקסיקו המצוי בשנת האבל אחר אביו העסקן החסידי הרב ר' משה ע"ה. קולו של השליח הצעיר נחוש, בטוח ובוטח. עדיין יש לו בעירו ובמדינתו עבודה רבה, אבל הוא בטוח בכוחו של המשלח ובצדקת הדרך.

מי יגלה עפר מעיניך, סבו שעל שמו הוא קרוי, הלוא הוא הרה"ח ר' דובער לברטוב ז"ל הי"ד ("בערל קאבילקער") שעמד במשך שנים במוקד העסקנות החב"דית המחתרתית במוסקווא עד שנעצר בידי מלאכי החבלה הקומוניסטים, נחקר, עונה ונורה למוות. הי"ד. היום הוא בוודאי מביט מלמעלה בנכדו השליח ואומר לסטרא-אחרא ולציר הרשע: נו, אז מי ניצח...

כשהתפילה מסתיימת, הפנים לובשות ארשת רצינית. ביד רועדת נוטלים את הניירות החלקים וכלי הכתיבה שהאנשים אשר על האוהל הניחו כאן מבעוד מועד, מתיישבים, מתרכזים וכותבים. מבקשים על הצלחת עבודת הקודש, על בריאות ונחת לכל אחד מהמקורבים ומפרטים את כל משאלות הלב של הכלל ושל הפרט.

טומנים את הפ"נ בכיס הבגד העליון, מחליפים את נעלי העור בנעלי-בית עשויים בד או גומי ופוסעים מה'שאלאש' אל הקודש פנימה. מזג האויר קריר. רבים עטופים במעילי צמר חורפיים. אבל בפנים חם וצפוף. כולם מבקשים לגשת קרוב ככל האפשר. לכולם חבילות פ"נים שמקורביהם בקשו והפצירו מהם לקרוא במקום הקדוש הזה ברגע המיוחד של התאסף כל השלוחים מכל העולם. גם מבחינה רגשית, המטען כבד. במצב אחר, יש להניח שכל שליח היה מעדיף להיות ניצב כאן לפחות כמה שעות. לקרוא כל מילה מתוך ה'מענה לשון' בכוונה מרובה. הפעם עליו להתחשב בעמיתיו הרבים המבקשים גם הם כמה דקות קרוב מאד למשלח וגם בעובדה שתוכנית היום עמוסה למכביר. ההתקשרות הנשמתית ופרץ הרגשות מתרכזים, אפוא, בתוך דקות מעטות.

ויהי אך יצוא יצא השליח מאת הקודש ושב אל ה'שאלאש' הגדול והנה את מקומה של הרצינות, מעין יום הכיפורים, תופסת שמחה והקלה, מעין שמחת תורה.

פניו מאירות. רואים שהוקל לו. כמו יעקב אבינו שמשעה שנתבשר בשורה טובה נשא את רגליו ונעשה קל ללכת. הוא בטוח כי בקשותיו כבר נענו או ייענו בקרוב. ההתייצבות אל מול המשלח העניקה לו כוחות חדשים והוא יוצא מכאן אל המשך הכינוס העולמי, כמו אל המשך מילוי תפקידו בכלל, במשנה חיות ובמשנה מרץ.

"קודם ההליכה לאוהל אין אוכלים", קובע המנהג. אבל ביציאה דווקא כן מבקשים לטעום משהו. תמיד יש במקום קפה ועוגיות מן המוכן. הפעם, האנשים אשר על האוהל הכינו טעימה של שחרית בכמות שתספיק לקהל השלוחים והמוני הבאים אל האוהל כמידי יום ראשון. לפני העליה אל האטובוס בחזרה לקראון הייטס מספיקים גם להשיב את הנפש בכוס קפה או בצלחת מרק מהבילים.

והרגשות, התחינות וגם הטעימות מתובלים בשיחות רעים על התקדמות המשימה הגדולה שהיא המוטו המרכזי של כינוסי השלוחים מאז תשנ"ב – "להכין עצמו וכל העולם כולו לקבל פני משיח צדקנו".

ב' בכסלו תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. מרשימת הרב משה לברטוב.
"אמר לי כ"ק אדמו"ר שליט"א פעם אחת, שכשאהיה על ה'אוהל' אזכיר את אבי הי"ד. ואמר אז "כאשר תהי' ב'אוהל' תכוון אודותיו. תזכיר את השם ופרקי התהילים שאומרים ב'מענה לשון' [או שתאמר פרק תהלים מיוחד עבור אבא] לכוון על האבא. איתא בנוגע ל'יהי רצון' שזה מכוון גם כנגד אלה שאינם שוכנים באותו בית החיים."
ג' בכסלו תשס"ו