ב"ה יום רביעי, כ"א תמוז תשע"ט | 24.07.19
על רגל אחת ■ תובנות לימי הספירה

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
כמה הערצנו את אותן דמויות חופש דגולות, שלוות... רגועות ומשוחררות שידעו להעלים עין מרוח שובבנית מתפרקת שנשבה מתוכינו...

אך מה דאב ליבנו הקטן ומה עגום היה וכה נכאה כשהמחנך הקפדן והמדקדק כ"כ היה מייסר אותנו בשל קוצר רוחו שהתפרצה ובעטיה של סובלנות שפקעה.

חשנו אז מאויימים כ"כ ואת החרדה הנפשית המכרסמת בתוכינו... את המתח והלחץ ואת האוויר הדחוס שחנק אותנו...

לו רק היה מבין לרוח הנעורים שבנו המתנערת מכול עול ומשמעת והיה מעלים קמעה... רק מזעיר את עיניו מסורנו ולא היה מביט ומתבונן פנימה בתעלומות סודות נפשותינו כמבקש לעוט על טרפו בלהט מתלהם...

לו לא היה תר ומבקש ומחפש בחשיקה שכזו אחר אותו מפלט בו היצפנו בחשאי ובמסתורין את המרי השובבני ואת העלץ שלנו לתעלולים ולהרפתקאות משעשעות...

שם בתוכי הפינה המסתורית שלנו בחשאי ובלאט הטמנו את "אוצרות" הקונדס שבנו ואהבתנו הפנימית והילדותית שרחשנו לעצמינו כיסתה עליהם והעלימה אותם מעיני כול...

ואותו שבט מייסר לא התעלם וזרם איתנו, אך חשף אותנו ברוח הגבורה שבו ובסברו החמור, הוא שעט עלינו והלם בנפשותינו - משתולל.      

ולו היה מחנכנו מהווה עבורינו דוגמה אישית וסמל... ולו היה משנן לעצמו וממחיש על עצמו ובשרו את אותו כלל גדול בתורה.... כי אז...

אכן, הכיצד נוכל לחוות בכוחותינו את הערך היקר והעקרוני והחשוב ביותר ביהדותנו?

את המוטיב הזה הציג הלל הזקן והסובלני ובעל ארך האפיים כמענה נמרץ לבקשת הנכרי שילמדו את כל התורה כולה על רגל אחת ...

"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה" אמר רבי עקיבא, אז מדוע הפך הלל את התחביר של מסר ישיר זה והביע אותו בלשון של שלילה והדגיש: "מאן דעליך סני (שנוא) - לחברך לא תעביד, זהו כל התורה כולה" (שבת, ל"א, א')

מהו הדבר הסני (השנוא) ביותר על האדם והמשבש מאוד את יחסייו עם החברה?

הוא מבקש את פרטיותו הצנועה ... את עסקיו האישיים ואת סודות חייו שיהיו חסויים...

ביחוד, הוא מנסה להעלים על מחדלי נפשו החבויים במבוכיו העמוקים ביותר ואהבתו העצמית והרבה מכפרת עליהם ומעטה עליהם מסך סולחני וכך, כביכול, מכופר להם...   

וכשאויבו המושבע, בחינת השונא מפציע לתוכי המסתור הזה וחושף ומפקיע ומוקיע אותו, הוא מעורר בו שאט נפש ורגשות טינה וסלידה מכפישים..

ואולם אל אותו ציווי של "לא תשנא אחיך בלבבך" (ויקרא, י"ט, ז') מוסיף ה' הוראה נוספת "הוכח תוכיח את עמיתך" כי אם לא תוכיח, הוא לא ידע לקרוא את רחשי לבך ההומים בקפידה ורטינה... ויתכן שתעביר רטט בנימי ליבו והוא יתעורר וכך תימנע מחלוקת עקובה משטנה קטלנית "ולא תישא עליו חטא" מסיים הפסוק.

כשלא נחטט במגרעותיו המצונפות פנימה בתוכי מסתורי הלב של רעינו ונתעלם מהם - יתעלם ה' ממחדלנו ולא ידקדק ולא יקפיד ויקוים בנו ברכתו של בלעם אליה לא נתכוון אך על כרחו הפטיר "ולא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" (במדבר, כ"ג, א')
כשלא נשנא ונראה את עמיתנו כחוליה בחטיבתו של עם ישראל, כששום איבר או גיד אינו נעדר בשל דחיתנו אותו, אך כשכולם משמשים יחדיו בתחושת אחדות ואהבת ישראל עמוקה, באותה מערכת קדושה - ממשיך אלינו ה' את אור אהבתו העזה אלינו, הישג המופק כשהתורה כולה נשמרת.

ולכן עם בוקר בטרם תפילת השחר אנו מקדימים כדברי האריז"ל: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך"
ועם לילה אנו מתוודים "הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי...או שחטא כנגדי בין בגופי, בין בממוני, בין בכבודי, בין בכל אשר לי" הכיצד?

הכלום, ניסה הוא אי פעם לפייס ולרצות אותי בבוקשו את מחילתי? האם בכלל שעה לתוכחת המוסר שהתניתי לפניו?אני תוהה משתאה וכואב כ"כ.

מצב בלתי נעים זה... הפגיעה האישית, למעשה, נוגעת וחושפת את המחדל... הפצע... המקום הנגוע לי שצורך החלמה...
לו אתעלם מתופעה זו, הטעונה שיפור, המצב יסתבך ויתערער ויתדרדר... המודעות הזו... ההכרה הזו מהווים אור ירוק... תמרון להתעורר ולתקן את המעוות...

אותה שלווה ורוגע החסרים לנו... אותה תחושה מעורערת בנו ושהיא כולה מבע של בטח ואמונה שאנו, אכן, אהובים וגבורים וקדושים ועוטרים את עדי העדיים, ונשמעת בתוכינו בקול ענות חלושה - המה נקודות התורפה שעלינו לחשל בתוכינו ולאמץ אותן עמוק ללבנו באהבה...

הרגשות הפגועים האלה - נחשפים לפנינו בזכותם של אותם נסיונות קשים שאנו מתמודדים בהם יומית ע"י אויבינו, כביכול...
המה קריאת אזהרה חיונית כ"כ והזדמנות לשפץ... לשכלל... לבנות ולעצב בתוכינו דמות של פאר.

ועינינו נשואות בתפילת רחמים ממעמקים על רעינו התועים:"אנא, אלוקים עורר נא את אלה השקועים בתרדמת הגלות וטרם שועים ונענים למילות ההתעוררות שאנו שחים אליהם. אנא, אלוקים!

(מבוסס על דברי הצמח צדק בספרו דרך מצוותיך - מצוות אהבת ישראל)
י"ב באייר תשע"ט