ב"ה ערב ש"ק, כ"ד חשוון תשפ" | 22.11.19
ג' תמוז – הסתלקות ומשנה-חיים ■ הפרשה החסידית

הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
כאשר יהודים מתאספים ומתוועדים יחד, מתוך מטרה חיובית, מתוך שלום וקירוב-לבבות - זהו דבר נעלה.

לצערינו, העולם מלא בחילוקי דעות, פירוד דעות, היפך השלום וקירוב הלבבות – כך שהתאספות שכזו, מתוך שלום וקירוב לבבות, יש לה משנה-חשיבות.

מה עוד שהחיבור הינו סביב נושאים שבתורה, שמטרתה של התורה היא, כלשונו של הרמב"ם (בסוף הלכות חנוכה) "התורה ניתנה לעשות שלום בעולם". התורה מראה לנו כיצד יש לעשות שלום, ולא רק מורה לנו איך, אלא גם מעניקה את הכח לעשות זאת. וכיון שהתורה היא "תורת אמת" – אזי באם רק נרצה בכך, נוכל לממש את השלום שבעולם, להביא לעולם שלום אמיתי, שלום בר-קיימא, ועד לשלום שיהיה בימות המשיח, ש"שלום ושלוה יהיו בימיו".

כך שהתאספות והתוועדות זו, מתוך שלום וקירוב לבבות – אמורה להביא לשלום אמיתי ובר קיימא.

*

אך הדבר דורש ביאור: ההתכנסות הזו הינה סביב הסתלקותו של צדיק, הסתלקות של נשיא.

בסיום מסכת סנהדרין אומרת הגמרא: "צדיק בא לעולם, טובה באה לעולם", והמשמעות המלאה של "טובה", של "טוב", היא לא רק "טוב" רוחני, או "טוב" לאדם עצמו, אלא "טוב לשמים וטוב לבריות", וכדברי חז"ל במסכת קידושין (מ) "טוב לשמים וטוב לבריות, זהו צדיק טוב" – כך שכאשר "צדיק בא לעולם", הוא חי בעולם זה, אזי "טובה באה לעולם", מצב של "טוב", שזהו תוכנו של השלום,

כך שהסתלקות הצדיק, היא לכאורה מצב בו פוסקת ה"טובה באה לעולם", פוסק ה"שלום",

וכיצד מקשרים נושא זה, עם התוועדות שמטרתה היא שלום, והיא עוסקת בנושאי תורה, שענינה הוא, כאמור לעיל, "ניתנה לעשות שלום בעולם".

מה עוד שמטרת ההתוועדות היא שתתוסף על ידה חיות, ולא רק אצל אלו הנוכחים והמשתתפים בה בגופם, אלא שבכוחה של ההתוועדות, אחרי סיומה, הם יוסיפו חיות אצל יהודים אחרים, עד כדי שגם הם יהיו "טופח על מנת להטפיח", שכל אחד מהם יהיה "מחיה חיים" –

כך שיש להבין כיצד שוכנים שני הדברים הללו יחד, כאשר שלום ומשנה-חיות, והסתלקות הצדיק, עומדים לכאורה בניגוד זה לזה.

*

תכונתו של צדיק היא, כפי שהתורה מצפה ממנו - "טוב לשמים וטוב לבריות". הוא לא מסתפק בכך ש"טוב" לו אישית, אלא הוא משפיע על אחרים, על כל סביבתו, "טוב לבריות", שגם הם יילכו בדרך הנכונה, בדרך הצדק והיושר. הוא חש שהוא מחוייב לעשות למען השני כמו שהוא עושה עבור עצמו, "ואהבת לרעך – כמוך".

כיון שהוא שואף שהזולת, "רעך", יהיה "כמוך", שה"טוב לבריות" יהיה כמו הטוב שלו עצמו, אזי הוא לא מסתפק רק בכך שהשני יתנהג כנדרש, אלא הצדיק עושה את כל התלוי בו כדי להביא לכך שהשני גם הוא יתנהג באופן של "טוב לבריות", שגם הוא ישפיע על אחרים, שהוא עצמו יהפוך למשפיע. שהזולת, המושפע שלו, יהיה "טופח על מנת להטפיח", שגם הוא יהיה "מחיה חיים",

שהזולת גם הוא יביא "שלום בעולם", ובפרט בין יהודים, שגם הוא יהיה שליחו של הקב"ה להביא לאחרים את התורה, את השלום, "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ולא רק את התורה, את הלימוד והעיון, אלא "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", לימוד המביא לקיום המצוות.

*

זהו תפקידו של הצדיק, להביא לידי כך שהמושפעים שלו יהיו הם עצמם למשפיעים.

מתי יכול להצדיק להיווכח ולדעת שהוא מילא את תפקידו בעולם בשלימות, שהוא יישם את המטרה שלשמה הוא נשלח לעולם –

כל עוד שהוא נמצא בעולם, נשמה בתוך גוף, כאשר הוא (בלשון הפוסקים [יורה דעה, קטו]) "נכנס ויוצא", וכאשר הוא עומד להיכנס אנחנו פוחדים ממנו, ובמילא אנחנו מתנהגים כפי שהוא מצפה מאיתנו – עדיין אין בכך הוכחה שהוא הצליח בתפקידו,

ההוכחה היא, כאשר אנחנו מממשים את רצונו גם אחרי ההסתלקות, כאשר ממשיכים בדרך של "טוב לבריות", כשאנחנו נעשים "מחיה חיים", כשאנחנו ממשיכים את ה"שלום" וה"חיים" - או-אז הוא ממשיך, מממש וממלא את שליחותו בעולם בשלימות.

ולאמיתו של דבר - משמעותה של "הסתלקות", היא לא כמובנה השטחי, ש"הולכים מכאן", אלא משמעותה האמיתית היא (כפי שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מבאר במאמר "באתי לגני"): שההגבלות הוסרו, וכעת הוא מתגלה באופן נעלה יותר, ההשפעה ממנו מרוממת הרבה יותר.

העיניים הגשמיות, "עיני בשר", אמנם אינם אמצעי לראות זאת, עלינו להעמיד "כלי-ראיה" נכונים כדי להכיל את ההשפעה המרוממת הזו – אך "הסתלקות" היא המשך חייו והשפעתו, באופן מרומם יותר.

*

זהו תוכן דברי חז"ל (תענית ה) "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". חז"ל לא מדברים על "הוא בחיים" בעולם הבא, על כך אין כל צורך בהוכחות, חז"ל מדברים על "הוא בחיים" בעולם הזה, ואף ביתר שאת ויתר עוז:

כאשר "זרעו", תלמידיו, אלו שקיבלו ממנו השפעה ישירה, השפעה ממנו באמצעות ספריו או מאמריו, הם "בחיים", השפעתו מביאה לכך שהם "חיים", הם מחיים אחרים, ההשפעה שלו היא "מחיה חיים", כשהם "זרעו בחיים", כך שהוא מממש את ייעודו של "טובה באה לעולם",

זו ההוכחה ש"אף הוא בחיים", החיים האמיתיים שלו ממשיכים. ה"טובה באה לעולם" ממשיכה.

כשהצדיק נוכח לראות כיצד אלו שהיו "זרעו" בחייו בעולם הגשמי, ממשיכים ומיישמים את העשיה שלו, מפיצים יהדות, תורה ומצוות, ועושים זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום, ומתוך תוקף אמיתי, והם אינם מתעייפים, אלא ממשיכים הלאה שוב ושוב, כל כמה שיידרש מהם, עד ההצלחה –

אזי "אף הוא בחיים", הוא עצמו נמצא איתם יחד, הוא נמצא יחד עם כל אלו שהתאספו כאן.

וכתוצאה מהתענוג שיש לנשמתו מ"זרעו", הם מתברכים בכל, הם מקבלים תוספת כוחות, בגשמיות וברוחניות, ברכה עבורם ועבור כל מה ששייך אליהם – ובפרט בעבודה ובשליחות של הפצת יהדות, תורה ומצוות, צדק ויושר, כל אחד עד היכן שידו מגעת; בביתו הפרטי, בעיר מגוריו, ועד למדינה כולה, ובסופו של דבר יאירו את כל המקומות כולם, כולל גם הפינות בעולם אינם מאפשרים את כניסת האור האמיתי והחיים האמיתיים.

*

חיים אמיתיים אלו החיים הקשורים עם הקב"ה. באבות דרבי נתן כתוב "עשרה נקראים חיים", וכולם שואבים את ה"חיים" שלהם מ"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם – חיים כולכם היום".

התפקידו שלנו לגלות "חיים", אלוקות, בעולם. להביא לכך שגם הזולת יכריז "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", שהקב"ה הוא "א-ל עולם", ולא רק "א-ל העולם".

העולם אינו יישות משלו, והקב"ה יישות נוספת, ומידי פעם יש קשר ביניהם, "א-ל העולם" - אלא הקב"ה הוא "א-ל עולם", אין מקום בעולם שפנוי ממנו, "לית אתר פנוי מיניה". הוא החיים של העולם.

הקב"ה יצר את העולם כך שהדבר אינו גלוי לעין, ותפקידנו הוא לגלות את המציאות האמיתית של העולם, שהחיים האמיתיים של הכל הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" – וכאשר אנחנו מיישמים זאת, "זרעו בחיים", כשאנו מגלים בעולם אלוקות, "חיים", אזי "הוא בחיים".

זהו תוכנה הפנימי של "הסתלקות": בדומה לגילוי האור האלוקי הנעלה של "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין", כך גם צדיקים, שהם "דומין לבוראם" כנאמר במדרש (רות רבה ד, ה)  - "הסתלקות" היא הענקת כח מרומם הרבה יותר, כח להמשיך ולמלא את השליחות "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", שיהיה ניכר שהקב"ה הוא בעל-הבית האמיתי של העולם.

(תמצית שיחה ראשונה של התוועדות יו"ד שבט תשל"ה, 25 שנה להסתלקות כ"ק מוהריי"ץ נ"ע)
ב' בתמוז תשע"ט