ב"ה יום רביעי, כ"ב חשוון תשפ" | 20.11.19
מטה של קסמים ■ תובנות לפרשת מטות

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
משמעות השרש נ.ד.ר היא למנוע, להרחיק... להסיר, כגון: "להדיר שינה מעיני האחד" דהיינו, לגרום לא תחושות של עצב ותוגה כך שהשינה נמנעת ונודדת (מורחקת, מוסרת) ממנו.

כשאדם חש כי הוא אינו יכול לגבור על נטיותיו השליליות בשל מניע מסוים שמגרה אותו ומעורר אותו לאבד שליטה, הוא אמור להיות אז נחוש בעמדה מבוצרת שמגמתה להימנע ממגע בגורם זה.

ואולם, אם הוא חש בכל זאת כי רוחו הבוגרת נטולת חסינות אינה מסוגלת לעמוד בהחלטה נחושה זו והוא עשוי חלילה, למעוד ולהיכשל ולא יצליח לכבוש את ליבו, הוא ישתמש אז באקט של "נדר" שמשמעות הדבר, אמירה המבטאת ומביעה ברורות את צעדו הנחוש וההחלטתי להימנע מעצם זה.

מדוע, אפוא, האמירה הזו בחינת ה"נדר" היא ברת תוקף ועוצמה אדירים כ"כ?

ואיש אולי, אינו מודע לרציניות ולתוקף של מילותיו, לאחריות ולמחוייבות שלו לגבי נדר זה. זוהי, למעשה, ערבות שהפקעתה גוררת עימה נשיאה בתוצאות כבדות כ"כ ולכן יקפיד תמיד האדם לעמוד מאחורי למילותיו. מדוע, אכן...?

האדם בתור גוף "המדבר" ושתפקידו "להדביר" - למשול... להעלות ולברר את העולם שניצב מתחתיו, אומנם אינו בא במגע של אכילה עם גוף שהוא "אסור" -  קשור  לג' קליפות הטומאה.

אלא אם כן, הפעולה שנעשית עמם במגע כשר, אכן,  משחררת ומעלה מתוכם את האור האלוקי המחיה אותם, כגון חרישה בבהמות שאינן כשרות... נשיאת מסעות על גביהן... עיבוד עורותיהן וכו'.

ואולם, גוף שהוא "מותר" - שאינו קשור בג' קליפות הטומאה ומותר הלכתית להשתמש בו, אך בשל השתייכותו לקליפת נוגה הוא עשוי להיות מוקד לרעה והעמידה הרפה והחלשלשה של היהודי מול גרוייו, עוד מגבירה את ההעלם וההסתר ואת החומריות של עצם "ניטרלי" זה.

ואם, אומנם, יהיה גוף זה נתון תחת שליטת היהודי שיעמוד במשימה ויצליח לברר ולזכך אותו, מה טוב!

אך חלילה, גוף זה שאכן, אינו אסור אך יש לו קשר עם הטומאה,  עשוי לעורר מאוויים שלילים ולדרדר את היהודי לשפל של עוון, אזי  בתור אמצעי "מנע" נודר אז היהודי שלא יצור קשר עם הדבר מטעמי זהירות הכרחיים.

והכתוב, אכן, מבהיר כי מציאות כזו תואמת מצב המתגלם ב"אישה" בשל היות דעתה קלה והיא מהירה להתפתות ואינה כובשת כדרכו של הגבר המאופק והשולט וכובש, ולכן מביאה התורה את המציאות של  אישה הנודרת והאב והבעל המתירים את נדרה.

מדוע אין הם מניחים לה בהתחשבותם בקשייה לגבור?

התורה מבקשת להאדיר את כוחותינו ולהעצימם ושלא נתנזר מהעולם אך אדרבה, היעד הוא לבוא עימו במגע ממשי ולהביא להתעלותו הרוחנית של העולם הפיסי בו אנו חיים. הכיצד?

אז איך עשויים הסמל של האב והבעל לשרש (לעקור) מתוכה של האישה מחדל של רפיון זה ואדרבה, אפילו  איך עוד יעצימו בה תנועות של גבורה וחרוף ומסוגלות לשלוט ברוחה באמצעות ההפרה וההתרה של נידרה? ומהו אכן, ההבדל העקרוני בין שני הצעדים האלה, של התר והפרה?

איך, אכן, צעדים אלה של האב והבעל יגרמו, שגורם זה שהיא נדרה להימנע ממנו, לא יגרור אותה חלילה, למדרון,?

ואיך היא אפילו, תצליח לשלוט בגוף זה ולברר אותו ולהעלות אותו למקורו הרוחני הנשגב, כך שהכוח האלוקי המחיה עצם זה יהיה ניכר ובולט בעולם ויגיע ליעודו וברורו באמצעות השלמת שליחותה של אישה זו. הכיצד?

מדוע לא נבנתה בה חסינות ועוצמה כאלו מלכתחילה? מדוע היא נזקקה ראשית לאמצעי של נדר בתור צעד הימנעות ורק לאחר מכן היא תהיה עשויה לגבור ולצלוח בהתמודדות?

סוד העמידה באתגרים הקשים הנערמים עלינו בחיים, מותנה ותלוי בעצם מערכות ההתמודדויות שלנו. ללוא המערכה הנטושה הזו , ללוא המאבקים והלוחמה שלנו במנגדים לנו - לא יתגלו כוחותינו הנעלמים והגלומים העמק בנשמותינו.

ואז מצעד של "אתכפיא"נוכל אח"כ להתקדם לשלב הסופי והמכריע של ה"איתהפכא", אך לעולם לא נתיימר להיתמר ולהעפיל לדרג של כבישת המבצרים הנוקשים החוסמים את דרכנו בקודש, אם לא יקודמו לכך תנועותינו של האבקות ולוחמה במעוזים עקשים אלה.

האישה החמימה והרגשית והלבבית מסמלת את עולם הבינה ומשם, אכן, נמשכת לה מידת הגבורה עימה היא ממשיכה תולדות ואת קיומו של העולם.

הגבורה הזו היא כוח חם שהוא מפריד, מפורר ומפרט נקודה סתומה ומביאה אותה לבטויה המלא, בחינת הריון ולידה ובחינת פתיחת הסגור של נקודת החכמה והברק המבריק של האיש שלה והבאתו בבינתה היתרה להתבטאותו המפורטת והמחיה,.
ולכן נקרא שמה "חווה" היות והיא זו המביאה אותו לחוות את דעתו (חווה)ולהבעת המלל שלו ולהבאת תולדות שהמערכת שלה עיצבה אותם לדמות של רמ"ח ושס"ה וכך היא נוטעת חיים בעולם.     

ושעה שאדם נודר, ממשיכות מילותיו מעולם הבינה שלו אור עליון מקיף על חיצוניותו של העצם שממנו הוא נמנע והוא מדיר אותו (נדר) אך בפנימיותו הוא עדיין נשאר גוף חומרי, מסתיר ומעלים על הקודש.

ההתר וההפרה של הבעל ושל האב נמשכים מעולם החכמה הרוחני המאפיין את הגבר ועולם זה נעלה מעולם הבינה ומילותיו של עולם החכמה גוברות על אלה של הנדר שנמשכו מעולם הבינה ומשדרגות אותו.

מילות אלה של האב והאיש שלה הנמשכות מעולם בוגר של כבישה עצמית ושל שכחה עצמית, עולם שאין בו התמקדות במרכז העולם במניעים האישיים...באיגוסנטריות - מחדירות במודעות של יהודי בסמל של אישה ועולם של רגש ומידות, אור אלוקי...

קדושה זו ניכרת בגוף החומר ונותנת את רשמיה ואותותיה בלב המתעורר, ואזי מתחולל הפלא המדהים והמשיכות להבל דועכות... פגות ונעלמות והנשמה של היהודי מתעוררת מתנומתה ומחלומות ההבל בם היא צפה ושקעה קודם לכן.
האב מסמל את מילות התפילה המביעות את שאגת הבן אל אביו. אהבת הבן קרה אל אביו אך הקריאה הזו אל האב מעוררת את אהבתו העזה של האב אל הבן.

הצעד הזה כמו אותם מאווים של רגעי התעוררות נעים מהכיוון המוביל מלמטה למעלה, ואולם הבעל המסמל את עולם החכמה, ממשיך אור של קודש ממקור החכמה בעליונים לכיוון למטה ומחולל במטהו קסמים. הכיצד?

המטה שונה מהשבט בכך שהוא אינו רך וגמיש ויונק ממקור העץ ממנו הוא נלקח כאותו שבט, שהוא ענף רך.

המטה הוא מקל תומך ושנשענים עליו והוא מסמל רעיון של הטיה והמשכה.

אל שנים עשר המטות של נשיאי ישראל דיבר משה והמשיך אליהם קדושה זו ויכולות ומסוגלויות לכפות את הרע ולהפכו לטוב כפי שהדבר מתבטא בתנועת התשובה.

ואכן, המטה הפך לנחש וחזר למצבו הקודם ושוב הפך למטה. מקור החטא נמשך מהעליונים והתדרדר לשפל עמוק כ"כ... "לבירא עמיקתא" ואלם הלב היהודי בחינת כור היתוך  מתעורר בתשובה ומשיב את הניצוצות שנשמטו למקור השיא שלהם, עד שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים עומדים.

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור...".

מגמת הדיבור הזה הוא לאמור, דהיינו להמשיך ולהחדיר ללב את הקדושה והעוצמה של עשר הדברות במטה של קסמים.
ההתר מגיע עד לראשיתו של הרצון והוא הופכו למאווים מקודשים. זוהי כוחה של תורה שדבריה נמשכים מעולמות עליונים מטה ואילו ההפרה הינה צעד שמשנה כיוון מההווה והלאה.

ללא צעדים של התמודדות ומאווים להשתנות מההווה והלאה (הפרת האב) לא יגיע האדם לשלב התכליתי של "ההתרה"... של פירוק המאווים הראשונים "ולהפרה", דהיינו, הפיכת האנרגיה השלילית שבהם למקור של אור וזריחה של מטה קסמים.
(עפ"י ליקוטי הצ"צ לליקוט "נדר" ועוד...) 
כ"ג בתמוז תשע"ט