ב"ה יום רביעי, ט"ו חשוון תשפ" | 13.11.19
אתרוג או אתרג / ד' מינים כתיקון לחטא עץ הדעת

"בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לגן עדן, והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו ● הרב אלי וולף מגיש מאמר מיוחד לחג סוכות על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם'
הרב אלי וולף
בשיחת חג הסוכות, מדבר הרבי על כך שהאתרוג, למרות היותו הכי נעלה בין ד' המינים, יש בו גם טעם וגם ריח - עליו להיות בביטול. הדבר מרומז בראשי התיבות של המילה "אתרג", הפסוק בתהלים: "אל תבואני רגל גאוה".

הרבי מוסיף וכותב שפעמים כותבים "אתרוג", עם האות ו', וגם כתיבה באופן זה קשורה עם המשך הפסוק בתהלים העוסק בביטול האדם: "גאוה ויד רשעים אל תנידני".

אביו של הרבי, רבי לוי יצחק נ"ע, בביאורו למסכת קידושין מבאר באריכות את תוכנו של האתרוג על פי קבלה, ובין הדברים הוא מציין לכך שאתרוג "רומז על ביטול ושפלות, כי הוא ראשי תיבות אל תבואני רגל גאוה",

ובין הדברים הוא מבאר את דברי חז"ל: "ועל פי זה יובן מה דאיתא בקידושי דף ע' ע"א", שם עוסקת הגמרא בביטוים שונים של אנשים, לעומת הביטויים הנכונים: "הכי אמר שמואל, כל האומר "אתרונגא", תילתא ברמות רוחא. או אתרוג כדקריוה רבנן, או אתרוגא דאמרי אינשי". [כל האומר "אתרונגא", הדבר מראה על גסות רוחא, וכלשון רש"י שם: "מתוך ששליש רוחו גסה, הוא משנה בדיבורו", אלא יש לומר או "אתרוג" כלשון חכמים, או "אתרוגא" כלשון בני אדם].

רבי לוי יצחק מבאר באריכות, באותיות של קבלה, מה תוכן אתרוג, ואת תוכן כל פרטי דברי חז"ל וביחס לביטוי השלילי "אתרונגא" הוא כותב: "כשאומר אתרונגא, בהפסק נ' בין ר' וג', אם כן מתבטל הראשי תיבות רגל גאוה, והוא שאדרבה נעשה "רמות רוחא".

כאשר אדם, במקום לומר "אתרג", הוא אומר "אתרונגא", הוא מכניס אות נ' באמצע המילה - אזי הוא מבטל בכך את רצף ראשי התיבות המבטאות ביטול, "אל תבואני רגל גאוה", ולכן אומרים חז"ל שיש בו גסות רוח.

המקור לכך שהביטול הנדרש מה"אתרג" הוא "אל תבואני רגל גאוה" - הרבי מציין לספר 'פנים יפות', פרשת אמור (הרב פנחס הורביץ, מתלמידיו של הרב המגיד ממעזריטש).

מעיון בספר פנים יפות ובמקורות נוספים, התגלה לי ביאור מעניין – ואני מעלה אותו כאן על הכתב, פן ואולי יביא תועלת לאי-מי מהשלוחים, בשיעורים לרגל חג הסוכות.

*

אודות חטא עץ הדעת, איזה אילן היה זה, "מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה", ישנן דעות שונות בחז"ל. אחת הדעות היא: "רבי אבא דעכו אמר, אתרוג היה".

ממשיך המדרש ומספר, שאחרי שאדם הראשון גורש מגן עדן, הוא רצה לקטוף עלים כדי לתפור לעצמו בגד-חגורה, ואף עץ לא רצה לתת לו, והמדרש מתאר זאת כך:

"בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לגן עדן, והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו. ומה היו אומרים לו, אמר רבי ברכיה: הא גנב, דגנב דעתיה דברייה! הדא הוא דכתיב "אל תבואני רגל גאוה", רגל שנתגאה על בוראו. "ויד רשעים אל תנידני", לא תיסב מני עלה".

אנו מוצאים קשר בין הפסוקים האלו, "אל תבואני רגל גאוה", "ויד רשעים אל תנידני", לחטא עץ הדעת, גם במקומות נוספים בחז"ל.

בפרקי דרבי אליעזר (לרבי אליעזר בן הורקנוס) מובא: "הלך הנחש ונגע באילן, צווח ואמר: רשע, אל תגע בי, שנאמר אל תביאני רגל גאוה". וכן באבות דרבי נתן: "כיון שראהו אותו אילן, הי' צווח עליו ואמר לו: רשע רשע, אל תגע בי, שנאמר אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני".

הקשר של פסוק זה עם המילה "אתרג", מופיע כבר בתוספות השלם על חומש בראשית: "איתא במדרש, אמר הנחש אני אגע בו, והלך ונגע, וצוח העץ: רשע אל תגע בי, אל תביאני רגל גאוה, ראשי תיבות אתרג".

אנו מוצאים קשר בין פסוק זה בספר תהלים, לחטא עץ הדעת, והדבר מודגש עוד יותר בדבריו של רבי אבא דעכו, האומר שעץ הדעת "אתרג היה".

*

בעל הפנים יפות המובא לעיל, עוסק בהרחבה ברמזים שונים בארבעת המינים, ובקשר שלהם לחטא עץ הדעץ, ועל כך שאדם הראשון גורש מגן עדן מחשש "פן ישלח ידו ואכל מעץ החיים", והוא מרחיב שם ברמזים של "עץ החיים", ראה שם.

במסגרת זו נתמקד בחטא "עץ הדעת", וברמזים שיש בארבעת המינים לתיקון חטא זה. ובלשונו: "ויש רמז בכל ארבע מינים לתקן חטא עץ הדעת".

על עץ הדעת אומרת התורה "ועץ הדעת טוב ורע", העץ מעורב מ"טוב" ומ"רע".

הערך המספרי (גימטריה) של "עץ הדעת" (ע 70, ץ90, ה5, ד4, ע70, ת400) = 639. ועץ זה הוא מעורב מטוב ומרע.

כאשר נסיר ממנו את ה"רע", כאשר נחסר ממספר 639 את הערך של "רע" (ר200, ע70), יישאר 369.

סכום זה, 369, הוא בדיוק הגימטריה של הכינוי שהתורה מגדירה את האתרג "עץ הדר" (ע70, ץ90, ה5, ד4, ר200) = 369.

כי האתרוג הוא עץ הדעת של טוב, ללא תערובת רע.

ובלשונו של הפנים יפות: "כשתסיר מספר רע מעץ הדעת, נשאר מספר עץ הדר, שהוא טוב בלא רע כלל".

ממשיך הפנים יפות ומחשב: ההגדרה של התורה למין הערבה היא "ערבי נחל".

הערך של "ערבי נחל" (ע70, ר200, ב2, י10, נ50, ח8, ל30) = 370. שזה הסכום של "עץ הדר" יחד "עם הכולל" (תוספת של 1, הערך הכולל של כללות הענין).

כמו כן ההדסים, גם הם קשורים לעץ הדעת:

התורה מכנה את ההדסים "עץ עבות".

הערך של "עץ עבות" (ע70, ץ90, ע70, ב2, ו6, ת400) = 638, ויחד "עם הכולל", בתוספת של 1, זו הגימטריה של "עץ הדעת".

יתרה מזו: שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, הם תיקון לחטא עץ הדעת. ובשער הכוונות להאריז"ל מובא, ש"עץ עבות", שלושה הדסים, שכל אחד יש בו שלושה עלים, רומז על שלושת האבות.

וראה זה פלא: הגימטריה של שמות שלושת האבות: "אברהם" 248, "יצחק" 208, "יעקב" 182 = 638, בדיוק כמו הגימטריה של "עץ עבות".

ובלשונו של הפנים יפות: "וכן מספר עץ עבות עם הכולל כמספר עץ הדעת, וזהו שכתבו הראשונים (שער הכוונות ענין סוכות, דרוש ה') שעץ עבות הוא רמז לג' אבות, כי עץ (עבות) הוא מספר אברהם יצחק ויעקב עם הכולל כידוע שהם תיקון חטא עץ הדעת".

נשארנו עם הלולב, "כפות תמרים", עץ התמר.

הגימטריה של "תמר" (ת400, מ40, ר200) היא 640, וזו הגימטריה של "עץ הדעת" (639) יחד עם הכולל.

ובלשונו של הפנים יפות: "וכן כפות תמרים, כי תמר מספר עץ הדעת, עם הכולל".

מסכם הפנים יפות: "הרי שד' מינים אלו הם רומזים בתיקון חטא עץ הדעת".

[וראה שם בהמשך דבריו על שלושת מצוות החג: סוכה, שמחה, חגיגה" והקשר ל"דעת", והקשר לגאולה השלימה העתידה לבוא בקרוב].
י"ט בתשרי תש"פ