ב"ה ערב ש"ק, י"א תמוז תשפ" | 03.07.20
פורים – מרדכי עומד על המשמר ■ הפרשה החסידית

הרב אלי וולף מגיש את 'פרשת השבוע' החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: מאמר מיוחד לקראת חג הפורים הממשמש ובא ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

מגילת אסתר פותחת בפסוק: "ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש, המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה".

משמעות הפסוק היא, שמאורעות המגילה ארעו "בימי אחשורוש", בימיו של המלך אחשורוש. אך כיון שייתכן והיו כמה מלכים שנקראו בשם זה, או בשל רצון המגילה לתאר את גדולתו של אחשורוש – ממשיכה המגילה וכותבת: "הוא אחשורוש, המולך מהודו ועד כוש".

לאור הבנה זו, המילים "הוא אחשורוש" - נסמכות להמשך המילים בפסוק: "הוא אחשורוש, המולך מהודו ועד כוש".

אך רש"י בביאורו למגילה מפרש את הדברים באופן שונה. לפי ביאורו, המילים "הוא אחשורוש" נסמכות לתחילת הפסוק:"ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש". רש"י כותב: "הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו". המגילה כותבת "ויהי בימי אחשורוש", והיא מיד מגדירה את דמותו ואומרת: "הוא אחשורוש". מהותו לא השתנתה לכל אורך שנות מלכותו, הוא היה רשע ונשאר רשע.

ביאורו זה דורש הסבר, מדוע רש"י משנה את המשמעות הפשוטה של הפסוק, ומעדיף לבאר לפי הלימוד בדברי חז"ל על הפסוק.

*

ביאור דבריו של רש"י בפסוק הראשון של המגילה – יקבלו הבנה לאור פירושו על הפסוק האחרון.

הפסוק האחרון מתאר את גדולתו של מרדכי:"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש, וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו, ודובר שלום לכל זרעו".

רש"י מתמקד במילים "ורצוי לרוב אחיו", ומבאר למה לא נאמר "לאחיו", או "לכל אחיו", בדומה לנאמר "ודובר שלום לכל זרעו": "ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות, והיה בטל מתלמודו".

"אחיו"אלו חבריו הקרובים של מרדכי, חברי הסנהדרין, שמרדכי היה אחד מהם, ולדעה אחת (פרקי דרבי אליעזר נ) אף היה הגדול שבהם, ובשל העובדה שמרדכי נעשה "משנה למלך", הוא התעסק בעניני המלוכה בסמוך למלך אחשורוש, ובשל כך "היה בטל מתלמודו" – אזי למרות שהוא זה שהציל את עם ישראל מגזרת המן, מקצת מחבריו, "אחיו", פרשו ממנו, ולכן הוא היה "רצוי (רק) לרוב אחיו".

עובדה זו מעוררת תמיהה:

כחבר הסנהדרין, ובוודאי כגדול שבהם, מרדכי היהודי ידע את גודל מעלת לימוד התורה, וכך הוא אכן נהג עד לעת גזרת המן – אזי מדוע הוא המשיך לשאת בתפקיד "משנה למלך", משרה המונעת ממנו להתמסר ללימוד התורה כבעבר, עד כדי שבשל כך הוא "היה בטל מתלמודו".

כל עוד לא בטלה גזרת המן, בלית ברריה מרדכי נאלץ לשבת "בשער המלך" ולעסוק בביטול הגזרה, אבל אחרי שהגזרה התבטלה, והמצב הוא שאפילו "רבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" – מדוע הוא המשיך לשמש בתפקיד זה?

אמנם זו משרה נעלית וחשובה, אבל מרדכי, שידע-גם-ידע את מעלת לימוד התורה – מדוע המשיך לעסוק במשרה זו, ולא חזר להתמסר ללימוד התורה,

ההיגיון אומר, שהעובדה שמרדכי המשיך לשאת במשרה זו, למרות שהוא הבין היטב את מעלת לימוד התורה, ולמרות ש"מקצת סנהדרין פירוש ממנו", למרות שראה שהוא רצוי רק "לרוב אחיו" – כי היתה לו סיבה חזקה דיה, שבכוחה היה לגבור על רצונו לחזור ולעסוק בלימוד התורה.

*

ההסבר להנהגתו של מרדכי, ביאורו של רש"י על הפסוק האחרון במגילה – נעוצה בביאורו של רש"י בפסוק הראשון של המגילה:

"ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש".זהו אחשורוש ש"הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו".

מרדכי הכיר היטב את אחשורוש, וידע שאי אפשר לסמוך עליו. המלך כלל לא השתנה, הוא היה רשע לפני הגזרה, והוא נשאר אותו רשע אחרי ביטולה. "הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו".

אמנם אחשרוש נתן למרדכי את הטבעת שהעביר מהמן, הוא מינה אותו על בית המן, ועשה אותו משנה למלך – אבל "הוא אחשורוש", "הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו". כך שמרדכי חייב להישאר לשבת צמוד אליו, לוודא שהמלך לא יתעורר מחר עם מחשבה לגזור חלילה גזרה חדשה.

אחשורוש, בלית ברירה, אמר למרדכי ואסתר "ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם", אבל במהותו הוא נשאר אותו אחשורוש, אותו מלך שהסכים בחפץ לב עם גזרתו של המן.

במשל "בעל התל"ו"בעל החריץ"המדרש מבטא שאחשורוש רצה להיפטר מהיהודים, בדיוק כמו המן. גם סיפור המגילה מתאר שהמן לא היה צריך לעשות משהו חריג כדי לקבל את אישורו של המלך לגזרתו; הוא רק הציע סכום כסף, והמלך מיד הסכים.

הוא אפילו לא הביע רצון לנכס לעצמו את כספם של היהודים (כמו שהיה בימי גזרת ספרד) – אלא אמר "ושללם לבוז", אין לו צורך בכספם. אחשורוש שש ושמח להשמידם, חלילה, בדיוק כמו המן.

כיון שמרדכי ידע זאת היטב, הוא ידע ש"אחשורוש הוא אחשורוש", אזי בלית ברירה, הוא כופף את רצונו לעסוק בלימוד התורה, ונשאר להגן על עם ישראל, נשאר במשרתו כמשנה למלך.

למרות שבגלל זה הוא יהיה רצוי רק "לרוב אחיו" – אבל עבור הגנת עם ישראל, הוא הסכים להיות "בטל מתלמודו", ונשאר להיות "קרוב למלכות".

*

הבנה זו מעניקה מסר עבורנו:

אם על המלך אחשורוש, אומרים עליו חז"ל: "הוא .. מתחלתו ועד סופו", מהותו לא השתנתה –

עלינו ללמוד מכך, בצד החיובי, איך להביט על יהודי, מה מהותו: "מתחלתו ועד סופו" הוא נשאר באותה מהות, היא לא נתונה לשינויים.

ייתכן והיצר הרע, "מלך זקן וכסיל"יתערב ויבלבל אותו, או יתפוס את היהודי ברגע של חולשה וינסה להסיט אותו מדרכו – אבל גם אם זה מתרחש, היהודי לא איבד חלילה את התוקף שלו!

כל יהודי הוא יהודי - "מתחלתו ועד סופו".

נשמתו של כל יהודי עמדה למרגלות הר סיני ואמרה בלב שלם "נעשה ונשמע", ובחג הפורים כל עם ישראל קיבלו על עצמם מחדש את התורה, "קיימו וקבלו", ודכברי חז"ל "קיימו מה שקיבלו כבר" –

זוהי מהותו של כל יהודי "מתחילתו", מאז מתן תורה, וזה היא מהותו "ועד סופו", עד סוף כל הדורות. זו מהותו של כל יהודי "מתחילתו", מאז רגע לידתו, "ועד סופו", עד הגיעו לגיל מאה ועשרים.

על כל יהודי לדעת, שאפילו בזמנים קשים, כמו "ויהי בימי אחשורוש", שהיה "מלך קשה", וכפי שחז"ל מבארים את תוכן שמו "שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה" – אם הוא רק ירצה באמת, הוא יוכל להשאר במהותו האמיתית "מתחלתו ועד סופו", מבלי להתפעל מהסביבה, ואפילו לא להתפעל מהעבר האישי שלו, מאופן ההנהגה שלו אתמול ושלשום.

מהותו של יהודי היא "נפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש", וכמו שהקב"ה לא נתון לשינויים, "אני הוי' לא שניתי", כך גם כל נשמה שהיא "חלק אלוקה" – לא משתנית ממהותה.

נשמת כל יהודי "גם בשעת החטא, היתה באמנה איתו", נשמתו של יהודי אמרה "נעשה ונשמע", וזו מהותו של כל יהודי, בכל זמן ובכל מקום, "מתחלתו ועד סופו".

ועל ידי הבנה זו, ועל ידי הנהגה זו - נזכה לדברי המגילה: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".

(משיחת חג הפורים תשל"ג. יצא לאור בשבוע זה על ידי ועד הנחות בלה"ק)

ג' באדר תש"פ