ב"ה יום שלישי, ג' סיון תשפ" | 26.05.20
חג הפסח – לחוד וביחד ■ הפרשה החסידית

כאשר כל אחד נמצא כעת 'לחוד', בביתו ועם משפחתו, ומאידך, הדבר הוא מתוך דאגה כלל עם ישראל -חיבור של ה'לחוד' וה'ביחד' ● הרב אלי וולף מגיש את 'פרשת השבוע' החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע לקראת חג הפסח: חלק ממכתב כללי של הרבי לחג הפסח, שמדבר על שני מישורים אלו ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
כל חג מכיל בתוכו מסרים רבים, מסרים שיש בהם הוראה ולקח לא רק לימי החג, אלא לכל ימות השנה כולה.

אם כך הם הדברים בכל חג, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על החג הראשון, החג שהוא הבסיס לקיומו של עם ישראל והיותו כעם – חג הפסח.

לאמתו של דבר, בכל פרט מתכניו ודיניו של חג הפסח יש לקח והוראה לכל יום מימות השנה ולכל יהודי באשר הוא, ובוודאי כך הם פני הדברים כאשר מדובר על תכניו העיקריים של החג.

נתמקד במסגרת זו בשמו של החג, "חג הפסח", שנקרא בשם זה על שם "קרבן פסח", אותו עם ישראל הקריב בעת שבית המקדש עמד על תילו, וקרבן זה נשחט עוד בהיותינו במצרים, ערב צאתנו מגלות מצרים לגאולה בהנהגתו של משה רבינו.

*

מצוות קרבן הפסח מאחדת בתוכה שני מישורים, את הפרט ואת הכלל. את היות כל אחד מאיתנו אדם פרטי, ויחד עם זאת את היות כל אחד מאיתנו חלק מהכלל הגדול ששמו עם ישראל.

מחד, כל יהודי נדרש לקחת לעצמו שה לקרבן, עבורו ועובר בני הבית שלו, "ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית" (שמות יב, ג), דבר זה מבטא את ייחודיותו של כל יהודי, כל משפחה, כיחידה עצמאית, נפרדת מן הציבור. כל אחד הוא עולם בפני עצמו.

מאידך, כל עם ישראל יחד, עושה את הדברים האלו באותה העת ובאותו האופן. כולם יחד קיבלו את הציווי מהקב"ה לעשות את קרבן הפסח באופן זה, הציווי הינו אל "כל עדת ישראל", וגם אופן עשייתו הינה אל כל עם ישראל יחד, "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל". כך שכולנו יחד מאוחדים בהנהגה זו.

כמו שחיטת קרבן הפסח ערב יציאתנו ממצרים, כך גם היציאה ממצרים למחרת היום - הגאולה מן הגלות הראשונה, היתה כאשר כל עם ישראל כולו, יצאו יחד ממצרים ביד רמה, כ"עם אחד".

*

שילוב שני התכנים הללו, זהו הסדר בעם ישראל. כל אחד יש בו את הייחודיות שלו, ובמקביל לזה, כולנו פרטים של הכלל הגדול, של כלל עם ישראל.

כאשר עם ישראל היה בגלות בבל תחת מלכות אחשוורוש, הפסוק מתאר את טענתו של המן האומר:"ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים .. ודתיהם שונות מכל עם".

מחד הם "מפוזר ומפורד בין העמים", כל יהודי הוא עולם בפני עצמו, אך יחד עם זה הם "עם אחד", הם כולם חלקים של ה"אחד", והסיבה לכך היא, כי "דתיהם שונות מכל עם", אורח חייהם לפי חוקי התורה, הוא זה העושה אותם לשונים מכל העמים.

כמו שמצוות קרבן הפסח כוללת בתוכה את שני המישורים, כך גם מצוות הפורים כוללים בתוכם את אותם שני מישורים:

מחד על כל אחד לשמוע בעצמו את המגילה, כל אחד נדרש לשלוח מנות, ולתת מתנות לאביונים, אך המטרה הפנימית של מצוות הפורים היא כדי לקרב ולאחד את ה"איש"עם "רעהו", עם ה"אביונים". להיות באמצעות זאת ל"עם אחד".

*

בהגדה של פסח אנו קוראים על ארבעת הבנים: "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול".

כל אחד מהם הוא "אחד" לעצמו, לכל אחד מהם יש סדר הנהגה ואופי שונה, אבל כאשר הם יושבים יחד לשולחן ה"סדר", כאשר מסבירים לכל אחד מהם, לכולם יחד, את המשמעות של "פסח מצה ומרור", את התוכן של היציאה ממצרים, מעבדות לחרות – הם כולם נעשים "אחד",

ועל ידי זאת, למרות השוני הראשוני ביניהם, הם כולם יחד מסיימים את אמירת ההגדה בהכרזה משותפת, מתוך התרגשות ושמחה: "לשנה הבאה בירושלים"!

*

רעיון זה מודגש ובולט באופן מיוחד בתורה, עליה אנו אומרים שהיא "חיינו ואורך ימינו".

ספר התורה מורכב ממאות אלפי אותיות נפרדות, כאשר ההלכה היא שכל אות חייבת להיות נפרדת משאר האותיות, אך יחד עם זאת על כל האותיות הנפרדות הללו יחד - להוות "תורה אחת".

ספר התורה, "תורה אחת", כשר ושלם – רק כאשר לא חסר בו אפילו אות אחת. כל אות, אפילו אות יחידה, היא זו שבה תלויה שלימותה וכשרותה של התורה כולה.

*

רעיון זה מעניק לנו הבנה ומסר באשר למבט שכל יהודי צריך להביט על עצמו ועל זולתו:

כל יהודי הוא עולם מלא, לכל אחד ואחד יש שליחות אישית מיוחדת מהקב"ה, בורא האדם, שליחות שרק הוא - כיחיד – נדרש לבצע אותה במלוא האפשרות, ובהתאם לאפשרויות שהקב"ה העניק לו. עליו, ורק עליו, לבצע אותה, מבלי להסתמך על יהודי אחר, או על כלל ישראל, שיבצעו זאת עבורו.

מאידך עליו לדעת, שהוא חלק מ"עם אחד" המורכב ממיליוני יהודים, כן ירבו, מכלל עם ישראל שהתברך על ידי הקב"ה "ככוכבי השמים לרוב".

יתרה מזו, לא רק שכל יהודי הוא חלק מ"עם אחד", עם ישראל שבדור זה - אלא במובן עמוק יותר, אנחנו עם אחד המורכב מכל היהודים שבכל הדורות כולם, מאז מעמד הר סיני ועד אחרית הימים, "עם עולם".

רעיון זה מעניק הבנה נוספת:כאשר יהודי עושה למען טובת הציבור, לטובת "עם אחד", עם המורכב מכל הדורות כולם – הוא שואב כח ממעין בלתי נדלה של "עם עולם", ולבטח שהוא יצליח בעשייתו זו, וכתוצאה מכך, גם ענייניו האישיים, מתברכים בגשמיות וברוחניות גם יחד.

*

כאשר נהיה חדורים ברעיון זה שכל אחד מאיתנו הוא עולם מלא, ועל כל אחד מאיתנו ליצור בעצמינו עולם יהודי מלא, ויחד עם זאת אנחנו חלק מעם אחד מאז יציאת מצרים ועד היום, כך שיש בנו כח אדיר, זכות עצומה ואחריות גדולה –

אזי לא נתפעל משום קושי בביצוע השליחות האלוקית המוטלת עלינו, ובמיוחד כאשר נבין שהקושי הוא אישי, ואילו הטובה בעקבות ביצועה היא לכלל ישראל כולו.

ובעזרתו של הקב"ה, העשיה של כל אחד מאיתנו כפרט, של כל יחיד בנפרד, והעשיה של כל בני ישראל יחד, יתמזגו ויצטברו יחדיו, ועל ידי ה"כולנו כאחד" - נזכה ל"ברכנו אבינו .. באור פניך",

אבינו שבשמים יברך את כולנו יחד באור פניו, יעניק לכל אחד מאיתנו "בני חיי ומזוני רוויחי" (בנים, חיים ופרנסה – בהרחבה),והוא יוציא את כל אחד מאיתנו, וכל כולנו יחד, מהגלות הנוכחית, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש!

(ממכתבים-כלליים לחג הפסח, תשמ"ב)

ט' בניסן תש"פ