ב"ה יום חמישי, כ"א מנחם-אב תשע"ט | 22.08.19
שלוחי הרבי, לצד גלסנר (מימין) ומימרן (משמאל)
שלוחי הרבי, לצד גלסנר (מימין) ומימרן (משמאל) צילום: שטורעם.נט ובאדיבות 'קול חי' ו'קול ברמה'
"השלוחים שלי" ■ מימרן וגלסנר כותבים ל'שטורעם'

אבי מימרן ומשה גלסנר – שני עיתונאים מהשורה הראשונה של התקשורת החרדית, נשמעים בכל ערב כמעט בכל בית חרדי: הראשון מגיש את המהדורה המרכזית של 'קול חי', השני את של 'קול ברמה' ■ שניהם בוגרי ישיבות ליטאיות שהסביבה שלהם לא אהדה את חב"ד, אבל המפגש עם השלוחים שינה את השקפתם על הרבי וליובאוויטש, גם אם לא במאה-ושמונים מעלות ■ לרגל כינוס השלוחים העולמי שהיה השבוע, הם שוחחו עם עמיתם, איש התקשורת החב"די ר' מנדי ריזל וסיפרו לו על היכרותם עם השלוחים ■ לקריאה, בלעדי
מערכת שטורעם

את משה גלסנר, מגיש המהדורה המרכזית של 'קול ברמה', אני פוגש כמעט מידי ערב. בדיוק כפי שפגשתי בכל יום, באותה שעה, את אבי מימרן, שהגיש עד לאחרונה את המהדורה ועושה זאת כעת ב'קול חי' המתחרה.

במשך הזמן ולאור השיחות שאנו מנהלים, למדתי להכיר את יחסם המיוחד לחב"ד. כן, יש להם מחלוקות בנושאים שונים, אבל ההסתכלות שלהם על ליובאוויטש ועל הרבי שונה מזו ששמעו מסביבתם בילדותם ונעוריהם.

והם לא היחידים. כל איש תקשורת חרדי, ''מחבלים'' ו''שונאים'', חסידים וש"סניקים, גומר את ההלל על מפעל השלוחים האדיר של הרבי. כולם, כמעט, ינקו שנאה נגדנו בשנות המ"מים הקשות ולעיתים גם כיום, אבל המפגש עם שלוחים, בדיוק כשהיו צריכים – או הגעתם לכינוס מטעם המל"ח, שינתה את השקפתם. כמעצבי דעת קהל, יש לכך חשיבות רבה. גם אם בעיתוני סוף-השבוע החרדיים אין כמעט אזכור לכינוס, כלפיהם לא תוכלו לטעון מאומה: ברדיו 'קול חי' וברדיו 'קול ברמה' דיברו במהדורות המרכזיות על הכינוס; אנוכי ב'קול ברמה', אחי ב'קול חי'.

לרגל הכינוס, נעתרו השניים לבקשת 'שטורעם' לכתוב על השלוחים.

אבי מימרן:

כשהייתי בכינוס השלוחים בניו יורק, נדהמתי לגלות אנשים שהמכנה המשותף שלהם זה שהם שלוחים. וזאת, למרות שלכאורה הם שונים בתכלית: ספרדים לצד אשכנזים, עשרים ועניים, דוברי שפות שונות ומשונות, מבוגרים וצעירים.

כאני חושב שכעת בארה"ב יש יהודי שמניח תפילין בזכות אותו שליח ומצד שני יהודי שנמצא בסינגפור לומד שיעור חסידות לפני שהוא הולך לישון, בעת ובעונה אחת בכל כדור הארץ, זה מוכיח את עוצמת המהפכה האדירה של השלוחים. בייחוד, כאשר רואים שהכול ממשיך ומתפקד.

במקביל, בתי חב"ד מתגלים בשנים האחרונות כקונסוליות של מדינת ישראל, שנותנים מענה ועזרה ושירות ליהודים וישראלים. אנשים יודעים שהכתובת הראשונה שהם צריכים לפנות אליה זה בית חב"ד. זו אולי לא הייתה הכוונה של הרבי, אבל כתוצאה מתהליך דינאמי שקורה ברחבי העולם, יש שגרירות ישראלית לצד בית חב"ד. יש מדינות שגם עוד מאה שנה לא יהיו שם שגרירויות ישראליות אבל בתי חב"ד שם שוקקים חיים.

גדלתי במוסדות ליטאיים. הקשר היחיד שלי עם חב"ד היה לאור העובדה שהורי גרו ליד שיכון חב"ד, שבו התפללתי לעיתים בשבת, בגלל המניין המאוחר. כשבגרתי, ראיתי את השלוחים במו עיני ואין ספק שזה משנה סטיגמות והסתכלות. זה לא אומר שאני לא יכול לפתוח בויכוח לוהט וענייני על השקפות ואידיאולוגיות עם חב"דניקים, אבל המושג חב"ד קיבל אור אחר. אני מבין את אלו שחושבים שהרבי חי מבחינה רוחנית – על זה אין ויכוח.

הרב שלי זה מרן הרב עובדיה יוסף שתמיד היה מלא שבחים וכבוד אדיר לרבי ולחסידות חב"ד, למרות הוויכוחים הגדולים מאוד מבחינה הלכתית עם אדמו"רי חב"ד, אבל זה לגיטימי. 70 פנים לתורה. העיקר שזוכרים שאנחנו אחים, בני עם אחד. כל השאר זה רק פוליטיקה ותככנות".


משה גלסנר:

את חטאיי אני מזכיר היום: הנני מעריץ שלוחי חב"ד.

וכי תאמרו, מה החטא בכך? אשיב לכם: ליטאי אני בנשמתי. הרב הנערץ עלי יותר מכל, היה ראש-ישיבה בפוניבז'...

כילד שגדל בבני ברק ולא סובב בילדותו ברחבי הגלובוס, אמנם הייתי מודע למושג שלוחי חב"ד, ידעתי גם שהם פועלים בקצות תבל, אבל הידיעה הזו גרידא, לא העבירה בי שום רטט.

כל אחד בוחר לו את מקום מגוריו כרצונו, ישנם ישראלים רבים המתגוררים במקומות נידחים בעולם, אקזוטים, ואף נהנים מכך. בעיניי, לא היה בעצם השליחות שום דבר מיוחד, מלבד בחירת מקום מגורים שונה.

הכל היה נכון עד שהגעתי לבתי חב"ד בעולם. במקומות נידחים הרחוקים שעות נסיעה או טיסה מכל מוקד יהודי. שם, במקומות עניים, בתנאים לא תנאים, במסירות נפש עצומה, פגשתי את השלוחים הללו. ראיתי את עבודתם לאתר יהודים ולהשיבם לחיק אביהם שבשמיים; לבנות בית כנסת, מקווה, תלמוד תורה, בית יתומים, בית תבשיל ומסעדה ומסעדה כשרה, ועוד כהנה וכהנה פעולות שתקצר היריעה מלסקור.

ראיתי אותם ויצאתי מדעתי מהערצה.

לא, לא הפכתי להיות חסיד חב"ד, על אף שכמה מחבריי הטובים היו שמחים אילו עלה בידם לשכנעני. אבל הערצה לשלוחים, היא לדעתי דבר חוצה קהילות ומחלוקות, שובר דעות ואידאולוגיות. קונצנזוס עולמי.

הם, השלוחים המסורים, מהווים בעיניי מודל למסירות נפש יהודית. עושים את שליחותם מתוך בעירה פנימית יוקדת. לעיתים חסרי כל, מוותרים על מנעמי החיים, נאחזים באמונה במקום בממון.

ראיתי אותם בעולם גם בעניים. לפעמים נראו שלופים, אבל אל תטעו – הם שלוחים. שלוחים שהקדישו את כל ישותם למשימת חיים שקיבלו, ונטלו אותה על כתפיהם באמונה ובאהבה גדולה.

מקנא בהם.

 


 

ה' בכסלו תשע"ה